(1) איך בלוג נולד? כמו תינוק, רק קצת פחות כואב

החלטתי לנסות לכתוב בלוג.
כן אני יודעת, אני בפיגור של כמה שנים. כולם כבר כותבים ומצייצים, ומדווחים על כל תנועה בפייסבוק, אז מה נזכרתי עכשיו? אז זהו, שיש לי הצתה מאוחרת. ככה בהכל בחיים. לפעמים זה טוב, לפעמים זה קצת פחות. אבל זה מה יש. התחלתי אוניברסיטה רק בגיל  25, עזבתי את הקיבוץ בגיל 28, התחתנתי ב 32, ואני עדיין לא יודעת מה אני רוצה להיות כשאהיה גדולה. קצת איטית

....

אז התכנון הוא כזה: אני אכתוב על החיים שלי, חוויות בהווה ובעבר, יתכן ומספר (קטן) של הגיגים על העתיד. אולי אטפטף תחומי עניין שיש לי. אולי לא. נראה. נזרום....יש לי הרבה רעיונות כרגע. מקווה שמישהו יתעניין ויקרא, וגם אם לא -- העיקר בתרפיה
.

אם יהיה לי זמן וכח אתרגם לאנגלית. לא כי קהל היעד כל כך גדול, אלא ע"מ שאולי יום אחד הילדים ירצו לקרוא מה שהיה לאמא לומר. כמו שנראה כרגע, בעברית הם לא יהיו כל כך חזקים. אני יכולה לדמיין אותם נוברים בארכיונים שנשמרו בטכנולוגיה המיושנת הזו מלפני 30 שנה שנקראה "ענן" וחושבים לעצמם - וואוו, איך הצליחו להסתדר אז ב 2012, בעולם כל כך מפגר. איזה מזל שהתקדמנו מאז
.

מידע ביוגרפי כללי: למי שלא מצוי בתמונה

אני בת 35  (כבר יותר מ 5 שנים רצופות), יש לי בעל (איזה מזל יש לו/לי) ושלושה ילדים . נולדתי וגדלתי בקיבוץ בצפון (מתחיל ב ג', 5 אותיות). רק על זה הייתי יכולה לכתוב בלוג, או אפילו ספר, אבל היו זריזים ממני שכבר עשו את זה לפניי.

בילתי זמן קצר בחיפה, וב 11 שנים האחרונות אני חיה בארה"ב (8 בניו יורק, 3 בקליפורניה).

 למדתי קופירייטניג, עבודה סוציאלית ופסיכולוגיה אירגונית, אך מעולם לא עסקתי ממש באף אחד מהם ( בהנחה שיעוץ לא מקצועי חינם לחברות לא נחשב) . עבדתי כמטפלת ילדים, בגינון, בחקלאות, במפעלים שונים (הרכבתי מנועי מאווררים, והכנתי קציצות בטבעול), במטבח בקיבוץ, בחברת אינטרנט, בחנות בגדים, בסוכנות היהודית (3 דקות) וברכש לתעשיות הבטחוניות. שלא תגידו שאין גיוון

אני אוהבת יצירה, אמנות, עיצוב וכל מה שבינהם. לקרוא, לטייל, לראות סרטים, וסדרות כמעט מכל ז'אנר. 

והכי חשוב -אני אוהבת לנוח! כנאמר, אתה יכול להוציא את האישה מהקיבוץ, אבל לא את השנ"צ מהלו"ז. (ועל כך ארחיב בהמשך)

אנסה לשמור על זה קצר, למרות שיש לי המון מה להגיד. אתם מבינים, אחרת למה אני צרכה בלוג?  ב

מקווה שתצטרפו למסע.